החלטה בתיק ת"א 58371-05-12

1.       בפניי בקשה להורות על דחיתה על הסף של התביעה אותה הגישה המשיבה כנגד המבקשת  מחמת התיישנות ולחילופין מחמת שיהוי ניכר בהגשתה ו/או מחמת שימוש לרעה בהליכי משפט ו/או העדר יריבות.

2.       התיק העיקרי עניינו תביעה לביטול הפקעה של נכס המצוי ברחוב מעלה יאיר שטרן בשלומי (לשעבר רחוב בית הנוער בשיכון בצת), הידוע כחלקה 119 בגוש 19016 (לשעבר יחידה 526 בגוש 18318 חלקה 30/3) (להלן: "המקרקעין").         

בתביעתה טענה המשיבה כי היא רכשה את המקרקעין מאת עמידר החברה הלאומית לישראל בע"מ (להלן: "עמידר"), במסגרת הסכם ביניהן מיום 27.12.1960. בגדר אותו הסכם התחייבה עמידר לרשום בספרי רשם המקרקעין את המשיבה כ"חוכרת לדורות" של המקרקעין לתקופה של 49 שנים. חרף התחייבות זו, נמנעה עמידר מביצוע רישום זכויותיה של המשיבה בפנקסי המקרקעין, אלא הנפיקה אישור זכויות בו צוין כי המשיבה רשומה בספרייה כבעלת זכות החכירה לדורות במקרקעין. בפועל, שימש הנכס את המשיבה משך שנים רבות כ'מועדון נוער'.           

ביום 11.8.1999 נרשמו המקרקעין בספרי רשם המקרקעין על שם המבקשת כפעולת מכר בהתאם לסעיף 5 לחוק רישום שיכונים ציבוריים (הוראת שעה), תשכ"ד-1964, זאת ללא ידיעת המשיבה ומבלי שנמסרה לה הודעה כלשהי על דבר ההפקעה. מכאן התביעה.

3.       בבקשה המונחת בפניי טענה המבקשת כי מנין תקופת ההתיישנות מחל מן המועד שבו נולדה עילת התביעה, וזו קמה בשנת 1960 כאשר נחתם ההסכם בין המשיבה לעמידר. משכך, לשיטתה, בין אם נתייחס לתביעה כאל תביעה שאינה במקרקעין ובין אם נתייחס אליה כתביעה במקרקעין, הרי שתקופת ההתיישנות חלפה שנים רבות טרם הוגשה התביעה ועל כן מן הדין להורות על סילוקה על הסף.           

עוד נטען כי אף אם ימצא כי תקופת ההתיישנות טרם חלפה, דין התביעה להידחות מחמת כך שהוגשה בשיהוי ניכר.   

בנוסף על אלה טענה המבקשת להיעדר יריבות בינה לבין המשיבה. לדבריה, היריבות הינה בין המשיבה לבין חברת עמידר, שבניגוד להתחייבותה בסעיף 3 להסכם ביניהן, לא דאגה לרישום החכירה על שם המשיבה תוך 36 חודשים מיום חתימת ההסכם. עוד נטען כי ההחלטה על ביצוע ההפקעה לטובתה נעשתה על-ידי מדינת ישראל באמצעות מנהל מקרקעי ישראל וללא כל שיתוף פעולה מצידה.       

לבסוף טענה המבקשת לשימוש לרעה בהליכי משפט. לשיטתה, תביעה זו הוגשה בחוסר תום לב, תוך ניצול לרעה של הליכי המשפט לאחר שתביעתה הקודמת לפיצוי בגין ההפקעה, נמחקה על- פי בקשתה.

4.       המשיבה טענה מנגד כי טענת ההתיישנות אינה יכולה לעמוד מאחר ובמקרה דנן עילת התביעה נולדה רק בחודש מאי 2009, עת נודע לה דבר הפקעת המקרקעין. לשיטתה, הן בשים לב להוראת סעיף 6 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 והן בשים לב להוראת סעיף 8 לחוק, ברי כי התביעה לא התיישנה. באשר להיעדר היריבות נטען כי משהמקרקעין הוקנו למבקשת בהליך של הפקעה, ובניגוד להוראת סעיף 5 לחוק שיכונים ציבוריים (הוראת שעה) תשכ"ד-1964, ברי כי קיימת יריבות ישירה בינה לבין המבקשת. בהתייחס לטענה בדבר שימוש לרעה בהליכי משפט טענה המשיבה כי החלטתה לעתור למחיקת התביעה הקודמת לתשלום פיצויי הפקעה ותחתיה להגיש תביעה זו, הינה החלטה לגיטימית שאין בינה לבין 'שימוש לרעה בהליכי משפט' דבר.

5.       הלכה היא כי בבחינת בקשה לסילוק על הסף, על ביהמ"ש להניח כי העובדות המונחות לפניו בכתב התביעה הנן נכונות, ותחת הנחה זו לבדוק האם זכאי התובע לסעד הנתבע על ידו. הכלל, כפי שנשתרש בהלכה הפסוקה הנו כי אין לחסום את זכות הגישה לערכאות וסעד של סילוק תובענה על הסף ננקט בלית ברירה במקרים יוצאי דופן כאשר ברור כי גם אם יוכיח התובע את כלל טענותיו העובדתיות, לא יהא זכאי לסעדים הנתבעים על ידו. די באפשרות קלושה, כי התובע יזכה בסעד על פי העובדות המועלות בכתב התביעה, כדי שתביעתו לא תימחק באיבה. נאמר כי לעולם יש להעדיף דיון ענייני והכרעה לגופא של מחלוקת [ראה ספרו של א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה תשיעית, תשס"ז - 2007, בעמוד 170; ר"ע 59/81 ארדיטי נ. ארדיטי, פ"ד לה(2) 811, 812; ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין, פד"י מ (2) 668].

6.       בנסיבות המקרה דידן, אין מקום להורות על דחית התביעה על הסף. המשיבה העלתה טענות מטענות שונות שיש בהן לשיטתה כדי להצדיק דחיית התביעה על הסף. דומה כי לפחות חלק מטענות אלה מחייבות בירור עובדתי, כגון: האם נמסרה למשיבה הודעה על ההפקעה; המועד בו נודע למשיבה דבר ההפקעה וכיו"ב. אין יסוד בשלב מוקדם זה של הדיון לקבוע ממצאים עובדתיים מבלי שניתנה לצדדים ההזדמנות להביא ראיותיהם. לפיכך, יש לאפשר בירור עובדתי וראייתי של המחלוקת והכרעה בה לגופה.  

7.       על יסוד הטעמים שלעיל, אני מורה על דחיית הבקשה לדחיה על הסף.         

לא מצאתי יסוד של ממש בטענת המבקשת לגבי שיהוי בהגשת התביעה או ניצול הליכי משפט בידי המשיבה.